אלָה והסחטן המסתורי

הַמּוֹרֶה מִתְנַהֵג מוּזָר

 

קוֹרְאִים לִי אֵלָה. אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה א'. יֵשׁ לָנוּ כִּתָּה נֶחְמָדָה וּמוֹרֶה נֶחְמָד. זֹאת אוֹמֶרֶת, הָיָה לָנוּ מוֹרֶה נֶחְמָד. כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא כְּבָר מִתְנַהֵג מַמָּשׁ מוּזָר.

קֹדֶם הַמּוֹרֶה דִּבֵּר תָּמִיד בְּהִגָּיוֹן. הוּא נָתַן הַרְבֵּה שִׁעוּרֵי בַּיִת וְדָרַשׁ שֶׁקֶט אִם מִישֶׁהוּ הִפְרִיעַ בִּזְמַן הַשִּׁעוּר. אֲבָל יוֹם אֶחָד, הַכֹּל הִשְׁתַּנָּה. הַמּוֹרֶה קָרָא לְשֻׁלְחָן "שַׁדְכָן", שָׁכַח לָתֵת לָנוּ שִׁעוּרֵי בַּיִת, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׂם לֵב שֶׁטּוֹמִי וְסָמִי הִתְעַסְּקוּ כָּל הַשִּׁעוּר בִּתְמוּנוֹת שֶׁל שַׂחְקָנֵי הוֹקִי קֶרַח!

אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב. סָמִי סִפֵּר לָנוּ עָלָיו. הוּא נִכְנַס בַּהַפְסָקָה לַכִּתָּה כְּדֵי לָקַחַת כַּדּוּר וְרָאָה אֶת הַמּוֹרֶה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא מִכְתָּב. הוּא הָיָה אָדֹם בַּפָּנִים וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ רָעֲדוּ. כְּשֶׁהַמּוֹרֶה רָאָה אֶת סָמִי, הוּא הֶחְבִּיא מִיָּד אֶת הַמִּכְתָּב בַּתִּיק וְחִיֵּךְ מִין חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה כָּזֶה. הוּא אֲפִלּוּ לֹא נָזַף בְּסָמִי שֶׁנִּכְנַס לַכִּתָּה בְּנַעֲלַיִם מְלֵאוֹת בֹּץ!

בְּקִצּוּר, הַמּוֹרֶה שֶׁלָּנוּ נִהְיָה מַמָּשׁ מוּזָר. אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לִסְחֹט אוֹתוֹ.

זֶה הָיָה רַעֲיוֹן שֶׁל הָאנָה.

"זֹאת סְחִיטָה בְּאִיּוּמִים," הִיא הוֹדִיעָה כְּשֶׁשָּׁמְעָה עַל הַמִּכְתָּב.

"לָמָּה?" שָׁאַל פָּאטוּ, שֶׁכָּל דָּבָר צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לוֹ פַּעֲמַיִם.

"כִּי קָרְבָּנוֹת שֶׁל סְחִיטָה תָּמִיד לְחוּצִים. הֵם מְקַבְּלִים מִכְתָּבִים וּמִתְנַהֲגִים מוּזָר," הִסְבִּירָה הָאנָה.

"אָז כַּנִּרְאֶה גַּם אַבָּא שֶׁלִּי הוּא קָרְבָּן שֶׁל סְחִיטָה," מִלְמֵל סָמִי, "הוּא תָּמִיד מִתְנַהֵג מוּזָר כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מִמַּס הַכְנָסָה."

"בְּמִכְתְּבֵי סְחִיטָה דּוֹרְשִׁים מֵהַקָּרְבָּן לְהָבִיא מִזְוָדָה מְלֵאָה בְּכֶסֶף לְאֵיזֶשֶׁהוּ פַּארְק בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה," פָּסַק טוֹמִי. טוֹמִי תָּמִיד יוֹדֵעַ הַכֹּל.

"לָמָּה שֶׁהַמּוֹרֶה יֵלֵךְ לְהָבִיא כֶּסֶף לַפַּארְק, וְעוֹד בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?" הֻפְתַּע פָּאטוּ.

"כַּנִּרְאֶה מִישֶׁהוּ חָטַף אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלּוֹ וְדוֹרֵשׁ בִּשְׁבִילָם כֹּפֶר," הִסְבִּיר טוֹמִי.

"אֲבָל אֵין לוֹ יְלָדִים," הֵעִירָה הָאנָה.

"אָז אוּלַי הֵם חָטְפוּ אֶת אִשְׁתּוֹ," הִצִּיעַ טוֹמִי.

"אֲבָל הוּא לֹא נָשׂוּי."

כֻּלָּנוּ הִסְכַּמְנוּ שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּד בְּזֶה שֶׁהַמּוֹרֶה שֶׁלָּנוּ מִתְכַּוֵּן לְהָבִיא מִזְוָדָה מְלֵאָה בְּכֶסֶף לַפַּארְק בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, לַמְרוֹת שֶׁהוּא לֹא נָשׂוּי וְאֵין לוֹ יְלָדִים.

"מִסְכֵּן הַמּוֹרֶה," נֶאֶנְחָה הָאנָה, "חַיָּבִים לַעֲזֹר לוֹ."

"אֲבָל אֵיךְ?" שָׁאַל פָּאטוּ. עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא יָדַע לַעֲנוֹת. אֲפִלּוּ לֹא טוֹמִי, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יוֹדֵעַ הַכֹּל. אָז הֶחְלַטְנוּ שֶׁנְּחַכֶּה וְנִרְאֶה.