עַצְלָן לֹא-עַצְלָן בִּכְלָל
נוּם אָהַב לָרוּץ, לְשַׂחֵק, לָצֵאת לְטִיּוּלִים, לְבַשֵּׁל מַמְתַּקִּים, לְגַלֵּף פִּסְלוֹנִים מֵעֵץ, לִכְתֹּב שִׁירִים, לִתְפֹּר בְּגָדִים, וְעוֹד הַרְבֵּה מְאוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים. זֹאת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה. גְּדוֹלָה מְאוֹד.
נוּם הָיָה עַצְלָן. עַצְלָנִים הֵם בַּעֲלֵי חַיִּים חֲמוּדִים לְמַדַּי. אֲבָל נוּם, לְמַרְבֵּה הַבּוּשָׁה, הָיָה עַצְלָן לֹא-עַצְלָן. אִלּוּ הָיָה עַצְלָן רָגִיל – הַבְּעָיָה לֹא הָיְתָה חֲמוּרָה עַד כְּדֵי כָּךְ. אֲבָל נוּם הָיָה נְסִיךְ הָעַצְלָנִים, וְהוּא נוֹעַד לָרֶשֶׁת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אֶת מִטַּת הַמַּלְכוּת שֶׁל מֶלֶךְ הָעַצְלָנִים וּלְהַוּוֹת דֻּגְמָה וּמוֹפֵת לְכָל נְתִינֵי הַמַּמְלָכָה. וְכֵיצַד יוּכַל עַצְלָן לֹא-עַצְלָן לְהַתְווֹת אֶת הַדֶּרֶךְ לְכָל הָעַצְלָנִים הַנּוֹשְׂאִים אֵלָיו אֶת עֵינֵיהֶם? כֵּיצַד יוּכַל לְהַנְהִיג אֻמָּה עַצְלָנִית גֵּאָה וּרְאוּיָה בְּעוֹד אֵין פְּעַלְתָּן מִמֶּנּוּ? לְמָשָׁל, בִּזְמַן שֶׁאָבִיו וְאִמּוֹ שׁוֹכְבִים עַל יְצוּעָם מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה וְהַסְּנָאִים הַלְּבָנִים מְשָׁרְתִים אוֹתָם וְדוֹאֲגִים לְכָל מַחְסוֹרָם, הוּא עַצְמוֹ מִתְרוֹצֵץ וּמֵכִין תִּלְבּוֹשׁוֹת לַמַּחֲזֶה שֶׁכָּתַב, אוֹ מְשַׂרְטֵט בְּחֶדְוָה תָּכְנִית לִבְרֵכַת הַשְּׂחִיָּה שֶׁעָלֶיהָ הוּא חוֹלֵם. הוֹ! מָה יְהֵא בְּבוֹא הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא עַל רֹאשׁוֹ אֶת הַכֶּתֶר?
הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה אָהֲבוּ מְאוֹד אֶת בְּנָם, אַךְ הָיוּ גַּם מֻטְרָדִים בְּיוֹתֵר מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ. הֵם לֹא חָדְלוּ לְהַרְהֵר הֵיכָן כָּשְׁלוּ בַּחִנּוּךְ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ. הַשְּׁמוּעָה אוֹדוֹת הַנָּסִיךְ הַסּוֹרֵר וְהַלֹא-עַצְלָן נִלְחֲשָׁה לְכָל אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ שֶׁל הַמַּמְלָכָה (אָסוּר הָיָה לוֹמַר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בְּקוֹל). וְאָכֵן, לִקְרַאת "שְׁבוּעַ הַשִּׁזּוּף", חַג מְיֻחָד וְאָהוּב בְּיוֹתֵר עַל הָעַצְלָנִים, שֶׁבּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים אָסוּר לָהֶם לָקוּם אֲפִלּוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי, פִּרְסֵם נוּם שִׁיר פְּרִי עֵטוֹ. הַמַּמְלָכָה נִרְעֲשָׁה. לְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא הָיָה סָפֵק בַּאֲמִתּוּת הַשְּׁמוּעָה, וּבְכָךְ שֶׁמַּעֲשָׂיו שֶׁל הַנָּסִיךְ מַעֲמִידִים אֶת עֲתִיד הָאֻמָּה בְּסַכָּנָה.
בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת, שֶׁמּוּטָב לֹא לְפָרֵט אוֹתָן, הִצְלַחְתִּי לָשִׂים אֶת יָדִי עַל שִׁיר הַמְּחָאָה מֵאֵת הַנָּסִיךְ, וְהִנֵּה הוּא לִפְנֵיכֶם:
עַצְלָן וְעַצְלָנִית קְטַנִּים
רָצוּ לְהִתְחַתֵּן,
אַךְ לֹא מָצְאוּ עוּגָה יָפָה,
אֲבוֹי לוֹ, זוּג מִסְכֵּן!
בָּכוּ נוֹרָא אָז הַהוֹרִים –
הַכֹּל יֵשׁ לְבַטֵּל!
אָמְרוּ עַצְלָן וְעַצְלָנִית:
'חֲדַל לְהִתְבַּטֵּל!
חֲתֻנָּתֵנוּ תִּתְקַיֵּם,
אֲנַחְנוּ לֵב אֶחָד!'
נִגְּשׁוּ בְּיַחַד לַמִּטְבָּח –
אָפוּ עוּגָה לְבַד!
הַשִּׁיר נִגְנַז בִּמְהֵרָה, אַךְ לֹא לִפְנֵי שֶׁזִּעְזֵעַ אֶת הֲמוֹנֵי הָעָם (בְּעִקָּר הַשּׁוּרָה "חֲדַל לְהִתְבַּטֵּל!", צֵרוּף מִלִּים הַקּוֹרֵא לְמֶרֶד וּמְהַוֶּה עֲבֵרָה עַל הַחֹק), וְנוּם נֶעֱנַשׁ. הוּא נִשְׁלַח לְהָכִין לְעַצְמוֹ כּוֹבַע מֵעֲלֵי אֵיקָלִיפְּטוּס לִכְבוֹד "חַג הַנְּחִירוֹת", מְשִׂימָה שֶׁבְּעֵינָיו לֹא הָיְתָה עֹנֶשׁ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁנּוּם הָיָה עַצְלָן מַמָּשׁ לֹא-עַצְלָן. כַּאֲשֶׁר גִּלּוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה כִּי בְּנָם לֹא הִסְתַּפֵּק בַּהֲכָנַת הַכּוֹבַע, אֶלָּא אַף צָבַע אֶת הֶעָלִים בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, לֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם מֵרֹב כְּלִמָּה, וְעָשׂוּ כָּל שֶׁבִּיכָלְתָּם עַל מְנַת לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר מִן הַצִּבּוּר. אַךְ לַשָּׁוְא. נוּם, נוֹכְחוּ הַכֹּל לָדַעַת – הוּא עַצְלָן לֹא-עַצְלָן שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה.
